מיסוי בינלאומי
מיסוי בינלאומי
- מיסוי בינלאומי של תושבי ישראל
- הגדרת תושב ישראל לגבי יחיד
יחיד ייחשב "תושב ישראל" אם "מרכז חייו" בישראל.
לשם קביעת מקום "מרכז החיים" של יחיד, יבואו בחשבון מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים, לרבות:
(א)מקום ביתו הקבוע;
(ב)מקום המגורים שלו ושל בני משפחתו;
(ג)מקום עיסוקו הרגיל או הקבוע או מקום העסקתו הקבוע;
(ד)מקום האינטרסים הכלכליים הפעילים והמהותיים שלו;
(ה)מקום פעילותו בארגונים, באיגודים או במוסדות שונים.
עוד נקבע כי חזקה היא שמרכז חייו של יחיד בשנת המס הוא בישראל-
- אם שהה בישראל בשנת המס 183 ימים או יותר או,
- אם שהה בישראל בשנת המס 30 ימים או יותר, וסך כל תקופת שהייתו בישראל בשנת המס ובשנתיים האחרונות שקדמו לה הוא 425 ימים או יותר.
יודגש, כי החזקות כאמור ניתנות לסתירה הן על ידי היחיד והן על ידי פקיד השומה, בהתאם לעובדות הספציפיות של המקרה.
עוד יודגש, כי בעקבות חקיקת תיקון 223 לפקודת מס הכנסה, יחיד שמתקיימת בו איזה מהחזקות האמורות ולטענת היחיד היא נסתרת- יחויב להגיד דו"ח המפרט את העובדות שעליהן מבוססת טענתו בלבד שאליו יצרף את המסמכים התומכים בטענתו (אם יש כאלה).
בהקשר זה נפנה (בין היתר) לפס הדין שניתן בבית המשפט העליון בעניינו של מיכאל ספיר (ע"א 4862/13), בו נקבע כי מרכז חייו העסקי של הנישום הינו בחו"ל (סינגפור), ולכן אין הנישום נחשב לתושב ישראל (למרות המבחנים המקובלים).
עוד נפנה, (בין היתר) לפסק- הדין שניתן בבית המשפט העליון בעניינו של פלוני (ע"א 3328/15) העוסק, אף הוא, בשאלת סיווגו של יחיד כ"תושב ישראל".
יצוין כי במסגרת תיקון 168 לפקודה, שונתה הגדרת "תושב חוץ" בתחולה מיום 1.1.2007. בהתאם להוראות תיקון 168, "תושב חוץ" הינו מי שאינו תושב ישראל, וכן מי ששהה בחו"ל 183 ימים לפחות בשנה, הן בשנת המס הנבחנת והן בשנה העוקבת, ומרכז חייו לא היה בישראל בשתי שנות המס שלאחר שנתיים אלו. יוצא איפוא, כי ייתכנו מקרים של ניתוק תושבות באופן חד, כבר החל מהיום הראשון לעזיבת הארץ.
מעבר לכל האמור, הוקנתה לשר האוצר סמכות לקבוע תנאים לפיהם יראו יחיד שאינו תושב ישראל לפי האמור לעיל, כתושב ישראל (בנסיבות מסוימות) ולהפך. שר האוצר השתמש בסמכותו וקבע בתקנות מס הכנסה (קביעת יחידים שיראו אותם כתושבי ישראל וקביעת יחידים שלא יראו אותם כתושבי ישראל), התשס"ו – 2006 כי בהתקיים תנאים מסוימים יחידים תושבי ישראל שהיו לעובדים בשרות המדינה (או במוסדות לאומיים), ימשיכו להחשב לתושבי ישראל, כל עוד הינם בשרות המעביד האמור. מאידך, נקבעה שורה של מקרים, בהם יחידים שהיו תושבי חוץ ימשיכו להחשב ככאלו (אם אינם עולים חדשים) למשך תקופה מסוימת, כאשר בחמש השנים הקודמות היו תושבי חוץ. מדובר – בעיקר – בדיפלומטים, חיילים, סטודנטים ומרצים, אנשי דת, עתונאים וספורטאים וכן בעובדים זרים.
2.הגדרת תושב ישראל לגבי חבר-בני-אדם
חבר-בני-אדם ייחשב, "תושב ישראל" אם התקיים בו אחד מאלה:
- הוא התאגד בישראל;
- השליטה על עסקיו וניהולם מופעלים מישראל, אך למעט חבר-בני-אדם שהשליטה על עסקיו וניהולם מופעלים בישראל בידי יחיד שהיה לתושב ישראל לראשונה או שהיה ל"תושב חוזר ותיק" וטרם חלפו עשר שנים מהמועד שעלה/חזר לישראל, או בידי מי מטעמו, ובלבד שאותו חבר-בני-אדם לא היה תושב ישראל גם אם השליטה על עסקיו וניהולם לא היו מופעלים על ידי יחיד כאמור או בידי מי מטעמו, אלא אם ביקש חבר-בני-האדם אחרת.